יש רגעים שבהם אני עוצר, מסתכל על מה שיצרתי – ומרגיש.

מרגיש שיש בזה משהו שהוא מעבר לעבודה. זה לא רק זכוכית ועופרת, זה לא רק חיבור של צבעים וקווים ישרים.

זה חלום של מישהו, פינה של שקט בבית, זיכרון שנטמע בתוך חומר.

אני עושה את מה שאני עושה כי זה הדופק שלי.

כל יצירה היא הדרך שלי לדבר, להרגיש, לגעת באנשים בלי מילים.

אני בונה בשביל מישהו שחלם, שדמיין, שראה משהו בראש – וצריך מישהו שיהפוך את זה למציאות.

אני כאן כדי להשאיר חותם. לא רק על חומר – אלא על לבבות.

אם מה שאני יוצר הצליח לגרום למישהו לעצור לרגע, לחייך, להרגיש בבית – אז השארתי חותם.

וזה, בשבילי, שווה הכול.